באתי להציל אותך

שלום, נעים מאוד אני הנסיך שלך.
״אתה לא נסיך. אני הנסיכה. אתה סתם אחד שהחליט שהוא יוצא להרפתקה.״
אוקיי… אז אני הגיבור שלך.
״סליחה שאני מפוצצת לך את הבלון כבר על ההתחלה, אבל אני חייבת לשאול. אתה מוסמך לזה? איזו הכשרה בדיוק יש לך?״
את יודעת, זו בדיוק הבעיה שלך. בגלל זה את תקועה ככה במגדל שלך.
״סליחה?״
כן. את רואה, ומבינה, ויודעת טוב מאוד את כל הסיבות למה את לא יכולה בשום פנים ואופן לצאת מהכלא שלך, במקום פשוט לצאת ממנו.
״…אני לא יודעת מאיפה להתחיל.״
זה לא משנה, פשוט תתחילי. מקסימום תתקני מסלול תוך כדי.
״מה, להיות כמוך? להסתובב שבעים שנה בכל הכיוונים הלא נכונים?״
לפחות אני בתנועה. לפחות אני זז לאנשהו. יותר קל לתקן כיוון כשאתה כבר בתנועה מלנסות להתחיל לזוז כשאת תקועה. כלואה.
״אני לא יודעת איך לעשות את זה.״
אז לכי אחריי. תני לי להוביל אותך.
״אבל אין לך מושג לאן אתה הולך.״
עוד פעם התחלת? את יודעת זה מאוד מעייף אותי. מה את רוצה, שאשאיר אותך כאן לבד? כן? בסדר, אז אני הולך. אני הולך!
(לא מגיבה)
נודניקית.

אז מה עדיף, להיות נסיכה שנולדה הבת של, או מישהו שבנה את עצמו, שבחר את מסלול חייו? אני למשל אף פעם לא הייתי אחד ש״יודע לכתוב״. לאחרונה אנשים התחילו להגיד לי שאני כותב יפה, אבל זה בכלל לא נכון. אני פשוט כותב, נקודה.
אותו דבר לנגן, ולשיר. אני לא ״פשוט נולדתי ככה״. כל אלה שאנחנו חושבים שנולדו ככה, לא באמת נולדו ככה. 

"שיש לך ייעוד, אתה תגיע אליו.
ואם אתה מאמין באמת,
אז כל פעולה שלך חייבת להעשות מתוך האמונה הזאת."

אולי הם רוצים שנחשוב את זה, שהם פשוט יצאו ככה מהמיטה ונראים ונשמעים מדהים. ככה הם מצטיירים כבעלי גאונות מתפרצת, בשונה מאתנו האנשים הרגילים. אז זהו, שזה לא ככה. פעם לא ידעתי לשיר. נכון שיש לי איזשהו חוש מוסיקלי. לא יודע כמה מזה אתה נולד איתו וכמה מזה פשוט תוצאה של עשרות אלפי שעות האזנה למוסיקה.

אבל גם אם ״פשוט נולדתי ככה״, זה לא מספיק. זה לבד לא מביא אותך לשום מקום. כל הגאונים המדהימים ששמענו עליהם, כל הסטיווי וונדרים והביטלס והמוצארטים, הם כולם ניגנו וניגנו וניגנו המון. אפשר לקרוא לזה להתאמן, אבל לא במובן של איזו מורה קשוחה שנותנת לך בראש עם משמעת סובייטית. בשביל לנגן כל כך הרבה צריך ממש לאהוב את זה, וצריך ממש לרצות את זה.
וגם זה לא מספיק. אחרי כל זה, נשאר עוד חלק לא פחות חשוב. אתה צריך להאמין. אני זוכר שעד לא מזמן הייתי עולה על הבמה, וגם אחרי כל האימונים וההכנה שלי, משהו היה נתקע לי בשלב האחרון. לקח לי שנים להבין מה זה. אמונה. אמונה זו מילה שמבלבלת אנשים. ישר חושבים על תפילות וקברי צדיקים וכל זה. אבל זה לא העניין. כלומר זה החיצוניות של העניין. אבל אפשר להיות הכי דתי, ולא באמת להאמין. לא להאמין בפשטות שיש מי ששומע אותי, ושהטוב שאני רוצה להוציא לעולם אכן יצא, ויתקבל. זה גם להאמין בעצמך. להאמין בטוב שלך, שמה שצריך לקרות יקרה, שזה לא הכל סתם. שיש לך ייעוד ואתה תגיע אליו. ואם אתה מאמין באמת, אז כל פעולה שלך חייבת להעשות מתוך האמונה הזאת.

זה כמו לעשות סלטה לאחור. אם אתה לא בטוח שתנחת על הרגליים, אם אתה לא מחוייב לזה עד הסוף, אין סיכוי שזה יקרה. כל הטכניקה והכוח והגמישות בעולם לא יעזרו לך אם אתה לא יודע בוודאות שאתה תנחת על הרגליים. אם מתגנב לליבך אפילו צל של ספק שאולי תתרסק, אתה בבעיה חמורה.
אז זה מה שאני מתפלל עלייך, נסיכה שלי, וגם צריך כל הזמן להזכיר לעצמי. יאללה, תשברי את הזכוכית. עולם שלם מחכה לך, וצריך אותך, את האור שרק את יודעת להאיר. תחזיקי מעמד, אני בדרך!

Share:

There is one comment on באתי להציל אותך

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content