מה מפחיד אותך?

אוקיי גיבור גדול. אז יש לך עצות טובות. ומה לגבי פחדים? יש לך? מה מפחיד אותך?
אני מפחד שמאוחר מדי. אני מפחד שלעולם לא אמצא. שאולי בכלל לא הייתי אמור למצוא. אבל זה לא הדבר הכי כואב. המחשבה הכי כואבת היא – מה אם יכולתי? אם היית בוחר אחרת כשהייתי יותר צעיר? אם לא הייתי נרדם ומבזבז את השנים הטובות שלי. אולי כבר מאוחר מדי? או שאולי זה לא משנה. אולי בכל מקרה הייתי מגיע לכאן, או למקום אחר שבו הייתי לא פחות מתוסכל, לא פחות מותש ושבור.
אני פוחד שאולי אני זקן מדי. איטי מדי, שמן מדי, עייף מדי. מאוחר מדי. אני פוחד להזדקן לפני שהשלמתי את משימת חיי. אני פוחד למות, אבל יותר מזה אני פוחד שחיי יהיו חסרי משמעות. חסרי תכלית.
בנעוריי, דמיינתי שאעשה דברים גדולים. רציתי להיות מפורסם, מצליחן, מנצח. רציתי להיות מוערך, שיקראו לי גאון חדשני ופורץ דרך. להיות מיוחד, ולהיות נאהב על ידי מישהי מיוחדת. ככל שחלפו השנים ספגתי הפסדים ובזיונות. כל פעם אספתי את עצמי מחדש, ובחנתי את המטרות והערכים שלי. פעם אחר פעם חשבתי שהבנתי, שמצאתי את הדרך הנכונה, ושבקרוב דברים יתחילו להיפתח בפניי במסלול החדש. כל פעם שיניתי נתיב, אבל המטרה והיעד הסופי נשארו לי ברורים. רק עוד כמה סיבובים, ואגיע.

אבל לא הגעתי. עד היום עוד לא הגעתי. עוד סיבוב ועוד סיבוב, עוד שנה ועוד שנתיים. כל הפעמים שהשתניתי. כל העצות, מורי הדרך, הספרים, המורים, המאמנים, המטפלים והרבנים. אני מרגיש ששום דבר לא השתנה. את שואלת ממה אני מפחד? מזה. כבר אין לי מילים להסביר…

הייתי זקוק לך, שתאמיני בי. שתראי את הטוב שבי. יש בי טוב! נכון שעשיתי הרבה טעויות. לעיתים לא בחרתי נכון, אולי אפילו בדרך כלל. יתכן שאני מקובע, נאיבי ועקשן. אבל לולא הקבעון שלי, הייתי מוותר מזמן. לולא הנאיביות שלי, לא הייתי אפילו מתחיל את המסע חסר הסיכוי הזה. לולא העקשנות שלי, הייתי מקשיב לכל אלה שהסבירו לי ברהיטות ובהגיון שלעולם לא יצא מזה כלום, וכדאי לי לרדת מזה.

״אתה לא שר מספיק טוב״
״אתה מפוחד מדי״
״אתה לא מספיק כריזמטי״
״מוסיקה זה לא מקצוע״
״זה מעולם לא נעשה״
״עשו את זה כבר״
״תשמור את הכוחות שלך״
״אל תתפזר״
״תהיה ריאלי״

״אין כסף במוסיקה״
״אין כסף בתיאטרון״
״זו לא הצגה״
״אתה לא שחקן״
״אתה לא עושה את זה נכון״
״זה לא סיפור מתאים לזה״
״תתמקד במה שאתה יודע לעשות״
״אתה לא יודע לעשות כלום״

האם המטרה שלי בכלל ראויה? איזו מטרה ראויה להקדיש לה חיים שלמים? אני צריך משהו
לשאוף אליו, משהו שניתן להשיג.

אני פוחד שלמסע שלי אין סוף. שאני מסתובב במעגלים. שלעולם לא אמצא, ושבזבתי את חיי במרדף שווא. האם המטרה שלי בכלל ראויה? איזו מטרה ראויה להקדיש לה חיים שלמים? לא משהו ״ניו-אייג׳י״ כמו ״תהיה שלם עם עצמך״. אני צריך שלחיים שלי יהיו משמעות ושתהיה קונקרטית וברורה! אני צריך משהו לשאוף אליו, משהו שניתן להשיג. ואני צריך לדעת שזה שווה את זה.

אני פוחד שאין לי את זה. אני פוחד שאתעייף, שאזדקן, שאתייאש. אני צריך אותך. אני יודע שיש לך צרכים משלך. סליחה שאני שוב מרוכז בעצמי, אבל אני צריך שתאמיני בי. כבר ויתרתי על מחיאות הכפיים, על הערכת ההמונים. אסתפק בקהל של אחת – את.

אני לא רוצה שתגידי לי את ״האמת״. אני לא צריך שתהיי מדוייקת, או צודקת. לא אכפת לי מי צודק. את תמיד צודקת, בסדר? תמיד היית, תמיד תהיי. כמובן שאת צודקת, את נסיכה! עכשיו את מוכנה להפסיק רגע עם הצדק ולשמוע אותי?? אני רוצה שתראי שכל מה שעשיתי היה בשבילך. אני כבר לא מדמיין שזה יהיה משמעותי למיליוני אנשים, אני רק צריך שזה יהיה משמעותי עבורך. אני רוצה שתראי את זה. שתראי כמה אני משתדל, וכמה התקדמתי. כמה השתניתי, בשבילך. אני רוצה שתעריצי אותי, ותגידי לי שאני הכי הכי, ותתכווני לזה, גם אם זה לא נכון! ככה אוכל לשחרר אותך. ככה תוכלי לעזור לי לעזור לך. בסדר? עשינו עסק?

Share:

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content