סיפור על אהבה וגעגוע

אני רוצה לספר לכם סיפור על אהבה וגעגוע. סיפור על מלך אחד שהיתה לו בת יחידה, אותה אהב יותר מכל דבר בעולם. היא היתה השמחה שלו, וכשהמלך והנסיכה היו משחקים וצוחקים, כל הממלכה צחקה איתם.
פעם באחד הימים נעשה ברוגז עליה, ויצא מפיו דיבור נורא. דיבור שהפך למציאות. הוא אמר לה “שהלא טוב ייקח אותך.” בלילה הלכה לחדרה, ובבוקר לא ידעו היכן היא. חיפשו אותה בכל מקום – בארמון, בעיר, בכל הממלכה, ולא מצאו. אבא שלה הצטער מאוד. כל הממלכה שקעה לעצבות גדולה. פסק הצחוק, פסקו הניגונים. אפילו הילדים כבר לא שיחקו כמו פעם. אף אחד לא מצא את עצמו.
אז התנדב השני למלכות, וביקש שיתנו לו משרת, וסוס, ומעות על ההוצאות, ויצא לחפשה. הוא ירד לעולם הזה כדי להשיב את בת המלך האבודה.
ככה זה מתחיל.

הסיפור הזה הוא הסיפור שלי. גם לי היתה אהבה אחת גדולה – מוסיקה. הייתי מבלה איתה שעות, ומשתעשע איתה… אלטון ג׳ון, סטיווי וונדר, ביטלס, פול סיימון, פיל קולינס, בילי ג׳ואל, משינה (כן מתישהו הגעתי לארץ), קווין ועוד ועוד…
שמעתי כל כך הרבה מוסיקה, וחלמתי שיום אחד אעמוד על במה עם החברים שלי ואשיר לעולם.

אני זוכר שהייתי מתאמן, והגוף שלי ננעל במתח. אז חתכתי. במילים אחרות – נזרק מפי הדיבור ״שהלא טוב יקח אותך״.

פעם באחד הימים נעשיתי ברוגז עליה. הייתי בן 11, אחרי ארבע שנים של שיעורי פסנתר. הרגשתי לחץ. ציפיה להגיע לרמה שמצדיקה את החוג. מדידה כמה אני מתאמן, ואיך. השוואה לאחרים. זה בא לידי ביטוי פיזי בלחץ בשכמות והצוואר. אני זוכר שהייתי מתאמן, והגוף שלי ננעל במתח. אז חתכתי. במילים אחרות – נזרק מפי הדיבור ״שהלא טוב יקח אותך״.

עברתי לכדורסל, לציור ולדברים אחרים. חשבתי שעם המוסיקה סיימתי.
יום אחד בגיל 15 חזרתי לפסנתר. ככה, מעצמי. פתחתי את המוצארט שאחותי נגנה, והתחלתי להזכיר לאצבעות איך זה עובד. אבל יותר עניין אותי לנגן שירים שאהבתי. קניתי איזו חוברת של בילי ג׳ואל, ופתחתי בעמוד הראשון. איך לא, Piano Man. אחרי שהשתלטתי על זה הזמנתי את אילן שטרקמן, שבא עם גיטרה קלאסית וניגנו ביחד.

אני: ״בוא נקים להקה!״
הוא: אתה חושב שזה יצליח?
אני: ברור שזה יצליח.

Characters faces Princess - Test Animation11

אלה היו הימים של הגראנג׳. של נירוונה ופרל ג׳ם. של גאנז ומטאליקה. של הקונצרט לזכרו של פרדי מרקורי בוומבלי שראיתי בשידור חי בכבלים. וככה יצאנו לחפש את בת המלך. סבא שמאי ז״ל קנה לי תופים בכלי זמר. ההורים נתנו לי להשתלט פעם בשבוע על אחד החדרים בבית, וכל שישי בערב היינו מתכנסים. אילן ואני, כפיר קפר וחגי איתן ז״ל. אף אחד לא רצה לנגן בס אז היינו ״שמועה חסרת בסיסט״. ניגנו Shine On ועפנו על עצמנו. בצופים עשינו שני שירים. במסיבת הסיום של כיתה י׳ כבר עשינו סט שלם. וכמו בסרטים אני ידעתי, מצאתי את היעוד שלי בחיים.

אני יוצא להציל את הנסיכה
להחזיר שוב למלך את השמחה
מצידי שיקח לי אפילו שנה
אני לא אכנע, לא אכנע

גם בגשם שוטף או בלהט חמה
ברוחות חזקות ובסופה
כן, גם אם אפול ואפצע
אמשיך קדימה, אמשיך במשימה

בת המלך קוראת לי, היא בצרה עכשיו
מחכה שאבוא ואציל אותה, מצפה לי כל כך
עוד אזכה להיות אני הגיבור שישיב אותך

(להציל את הנסיכה)

הנסיכה: ״אני מקנאה בך. אתה ידעת תמיד מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול. אני עדיין מחפשת את עצמי.״
כן אבל, מתי זה מגיע הרגע הזה שאתה נהיה כבר גדול…?

Share:

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content