פירוש מאת הרב ארז משה דורון חלק #6

שביל מן הצד

המשנה למלך חיפש במדבריות, בשדות וביערות, אבל לא מצא. תוך כדי הליכה במדבר, הוא ראה שביל אחד מן הצד. אולי זהו שביל מלא קוצים, אולי רואים שאף אחד כבר לא עבר בו הרבה זמן. בכל מקרה זה לא שביל ידוע וברור, אלא שביל צדדי, לא משמעותי, שאולי יש בו גם סיכונים. אדם רגיל לא היה הולך בדרך הזאת כי לא נראה שהשביל מוביל למקום כלשהו, אבל המשנה למלך נותן סיכוי גם לשביל הלא מרשים הזה. ולכן הוא עוצר וחושב. “והיה מיישב עצמו באשר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר ואיני יכול למוצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב“. המשנה למלך הבין שאין לו מה להפסיד, ולכן הוא מנסה, מחפש. נכון שלא נראה שהשביל הזה מוביל בכלל לאן שהוא, נכון שלא נראה שמישהו הלך בו לאחרונה, אבל אולי אני כן אצליח למצוא משהו בדרך הזו? בסופו של דבר דרך השביל הזה הוא מגיע למקום בו היא נמצאת. כנראה שרבי נחמן רוצה להגיד לנו משהו, עד כמה גדול הסיכוי למצוא את מה שאנחנו מחפשים גם אם זה לא נראה בדיוק דרך המלך, דרך שרבים הולכים בה.

בסוף חלק אשל ליקוטי מוהרןרבי נחמן מבאר פסוק מהנביא שכתוב בו: “אחד היה אברהם“. פירוש הדברים הוא, שכל אדם צריך לדעת שהוא אחד. הוא צריך להסתכל על עצמו כאילו הוא לבד בעולם. אסור לו לחיות בשביל אחרים. אם הוא חי, חושב ומתנהג בצורה מסוימת מכיוון שאחרים חושבים כך, אז בלי ספק שהוא לא יגיע לשום מקום משמעותי בחיים שלו.

אם הוא חי, חושב ומתנהג בצורה מסוימת מכיוון שאחרים חושבים כך, אז בלי ספק שהוא לא יגיע לשום מקום משמעותי בחיים שלו.

איך היינו מתנהגים אם היינו לבד בעולם? חזל אומרים: “הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם“. הקנאה והתאווה והכבוד מתאפשרים רק כשיש עוד בני אדם בסביבה. אני מתאווה למשהו שיש אצל מישהו אחר, שאין לי. אני מקנא במי שיש לו מכונית שלי אין. אם לא הייתי רואה אותה, לא הייתי חושב או מעלה על דעתי שיש כזאת אפשרות בכלל. אני רוצה שאנשים יכבדו אותי. כלומר, אם אין חברה, קהל, אז אין תאווה, אין כבוד, ואין קנאה.

אבל אנחנו לא יכולים לחיות לבד לגמרי, ובאמת לגור באיזה מדבר זה לא הכוונה. אומר רבי נחמן: אתה צריך להתנהג כאילו שאתה לבד. לא לחיות בשביל אחרים, לא לחיות בגלל אחרים. לחפש את הכיוון שלך. אז מה זה אומר? שכל אחד צריך להתעלם מכל מה שהוא למד? לא לעשות חשבון לאף אחד? לא לשמוע לאף אחד ולהמציא את הדרך שלו מחדש? אז בשביל מה יש חינוך? בשביל מה יש מסורת? הרי גם מהלך כזה הוא חסר הגיון. אם כל אחד ימציא את הכל מחדש שום דבר לא יתקדם, כולם יחזרו כל הזמן אחורה. ולכן ברור שהכוונה היא שצריך ללמוד גם מניסיונם וחוכמתם של אחרים. צריך לכבד ולקבל מחכמת כל הדורות שלפני. אבל למרות הכל – צריך גם ללכת בדרך שלי.

אברהם אבינו לא קיבל מאף אחד. אברהם באמת עמד מול כל העולם ולא עשה חשבון לאף אחד. כל מה שחשבו בעולם, אברהם אבינו הכיר ולמד וחקר, אבל בסופו של דבר חשב הפוך. יצחק שמע וקיבל תורה ודרך חיים מאברהם, אבל הוא לא חי את זה רק מכיוון שאבא שלו אמר לו. הוא שמע, הוא הפנים, אבל בתוך הדברים האלה הוא היה צריך למצוא את הדרך שלו. יש אלוקי אברהם, אבל יש גם אלוקי יצחק. אני מקבל את הבסיס, אבל אני צריך למצוא את הדרך שלי בתוך הבסיס הזה. וכמו כן יעקב שאל את עצמו: “מה הדרך שלי? אני צריך לפתח משהו, אני לא יכול לחקות, לשחזר, לא את אבא שלי יצחק ולא את סבא שלי אברהם. אני צריך ללמוד מהם, לקבל מהם כלים שייתנו לי להיות יעקב“.

אומר רבי נחמן: “אתה יודע איפה תמצא את מה שאתה מחפש? דווקא בשביל מן הצד“. שביל מן הצד זה לא משהו שמישהו הלך בו לפניך. זה לא משהו שכולם עושים, ולכן גם אתה תעשה. אתה צריך למצוא את הדרך שלך, המיוחדת. נכון שזה נראה מאיים, לא ברור, הימור. “למה לי? הרבה יותר נוח לעשות כמו שכולם עושים ולא לחשוב מה המקום שלי בתוך כל העסק הזה. ויש בזה משהו מפחיד להגיד אני רוצה לבדוק, לחשוב, לשאול, אני רוצה לדעת מה באמת שייך אליי“.

אבל הממסד שיש בעולם, מעדיף שאנשים לא ימצאו את דרכם, שלא יחשבו חשיבה עצמאית. נוח לו יותר שיהיו בובות, חיילים, מספרים, קולות בקלפי. וכדי להשאיר אותנו תחת מרותו, שלא נפסיק לשרת אותו בלי להעביר ביקורת, הוא מפחיד אותנו: בלעדי אתה לא יכול להתקיים. לחשוב לבד זה מסוכן וכן הלאה. אבל רבי נחמן מלמד אחרת. הוא מראה לנו איך לא לפחד. “הכלל והעיקר – שלא יתפחד כלל“.

כל התורה ספוגה בהשקפה הזו – תחשוב, תברר את האמת, תחפש את דרכך. אבל כדי שנזכה ללמוד את התורה באופן כזה, שיוביל אותנו אל הגשמת הייחודי שבנו, אנחנו צריכים ללכת בשביל מן הצד.

מתוך הספר ״כנפיים״
Share:

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content