פירוש מאת הרב ארז משה דורון #11

איך מתגעגעים עם לב כל כך סגור?

איך מתגעגעים? מה זה להתגעגע? איך עושים את זה?
רבי נחמן מביא הנחיה כפולה. “כל השנה תהיה מתגעגע אחרי להוציא אותי”, זה דבר אחד. “ובכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי”, זה דבר שני.
“כל השנה תתגעגע”. כמו אדם שעושה משהו, אבל יש מחשבה פנימית שמלווה אותו כל הזמן. לדוגמה, חייל שמחכה להשתחרר מהצבא. יש לו עוד חצי שנה להשתחרר, אז הוא כל יום חושב על זה. הוא לא כל הזמן מדבר על זה ועוסק בזה בפועל, אבל זה שם כל הזמן מאחורי הקלעים. הוא הולך, עובד, אוכל, אבל בפנים יש מחשבה – מתי כבר יגיע היום. אדם מחכה ליום החתונה שלו. הוא חי את חייו, הוא עושה את הדברים שלו, אבל הוא כל הזמן באיזושהי התרגשות פנימית שהזמן עובר וזה מתקרב.
זו ההנחיה הראשונה – תהיה אדם מתגעגע. חכה למשהו שמעבר לחיים הרגעיים, תצפה לזה, תתגעגע לזה, במשך כל השנה.

שניים מדברים פה. לא אחד. יש כאן תקשורת. וכשאני מדבר עם מישהו אני מצפה שהוא גם יענה, יגיב.

“וכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע”. כשאתה פנוי מכל מה שאתה עושה, יש לך עבודה יותר מרוכזת לעשות. “כל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי”. מעבר למחשבה ולגעגוע שמלווים אותך, תקדיש זמן קבוע בכל יום, זמן איכות, לדבר שהוא מעבר לחיים הרגילים. מה עושים בזמן הזה? “ותהיה רק מתגעגע”. בזמן רגיל אני מתגעגע, ובמקביל גם חי את חיי הרגילים. אבל בזמן האיכות אני רק מתגעגע. וחוץ מזה, אני גם מבקש. “ובכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי”, לבקש פירושו לבטא את הגעגועים שלי בדיבור: “אני רוצה להגיע למשהו. חסר לי משהו, אני רוצה איכות אחרת בחיים, אני מבקש עזרה”. אני לא רק מתגעגע, אני גם מבקש. ואני גם לא רק מבקש, אני גם מצפה. מצפה פירושו שאני חדור באמונה שהדבר הזה יגיע, אני מחכה לתשובה, אני שואל ומאמין שתהיה תשובה. רוב האנשים תופשים את מושג התפילה כ”אני צריך להגיד משהו וללכת”. זו לא תפילה. תפילה היא חיבור, ובחיבור תמיד שני צדדים. רבי נחמן כותב על התבודדות “כי מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקודש” (ליקוטי מוהר”ן תורה קנ”ו) לא אמר “כי מה שאדם מדבר בינו לבין קונו” אלא “כי מה שמדברים”. שניים מדברים פה. לא אחד. יש כאן תקשורת. וכשאני מדבר עם מישהו אני מצפה שהוא גם יענה, יגיב.

הנביא שואל אותנו בשם ה’: “מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה?” (ישעיהו נ’ פסו ב’) הקדוש ברוך הוא אומר לנו: “אני בא, אבל לא מוצא אף אחד. אני קורא, אבל אף אחד לא עונה”. מוזר, הרי זה בדיוק מה שאנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא: “אנחנו באים, אין אף אחד. קוראים, ואף אחד לא עונה”. ומהצד השני הקדוש ברוך הוא אומר את אותו הדבר. איזה מן דו שיח זה? אם הקדוש ברוך הוא אומר: “אני קורא ואתם לא שומעים”, כנראה שהוא צודק, אבל לנו כנראה יש בעיות שמיעה. יש פסוק בתהלים שאומר: “קול ה’ בכוח” (תהילים כ”ט פסוק ד’). כשהקדוש ברוך הוא משמיע את קולו, הוא עושה את זה בכוח. מה הכוונה? שהקול נשמע בקול רם? כנראה שלא, כי אף אחד לא שומע את זה. אז מה הפירוש “קול ה’ בכוח?” אומר אחד המפרשים: הקול של הקדוש ברוך הוא נשמע לכל אחד לפי הכוח שיש לו לשמוע אותו. בכוח של השומע, לא בכוח של המשמיע. אם אין לך כוח לשמוע – אז אתה לא שומע.

תתגעגע, תבקש ותצפה. יש דו שיח. אני יודע שעונים לי, אני מחכה שיענו לי. אני לא לבד מול הקיר. עונים לי. אם אדם מקדיש זמן, מרוכז, לעבודה הזאת, הוא מתחיל לראות שעונים לו.

וכך אומרת לנו הנשמה שלנו: תנסה להקדיש כל יום זמן, תמצא לך מקום, תתגעגע אלי, אל המשהו היותר עמוק, היותר איכותי, היותר אמיתי שלך. ותבטא את זה במילים, תבקש את זה.

אני זוכר את עצמי עושה את זה הרבה שנים לפני שחזרתי בתשובה. לא ידעתי אפילו מה אני מחפש, מה חסר לי. אבל ידעתי שמשהו חסר לי. וקראתי, לא ידעתי אפילו למי, שיעזור לי למצוא את מה שחסר לי. זה מה שרבי נחמן אומר: אתה הרי יודע שמשהו חסר לך, אתה הרי מרגיש שמשהו חסר לך. אז תקרא לו: “אתה חסר לי! איפה אתה? תגיע! אני מתגעגע אליך!”

מתוך הספר ״כנפיים״
Share:

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content