פירוש מאת הרב ארז משה דורון #13

תתעורר!

״והיה רואה אילן ועליו גדלים תפוחים נאים מאד, והיה מתאווה לעיניו מאד. ועמד ואכל משם. ותכף שאכל התפוח נפל וחטפו שינה והיה ישן זמן מרובה מאד. והיה המשרת מנער אותו, ולא היה ניעור כלל”.
הוא כבר עשה את הכל, הוא כבר בדרך אליה – אבל דווקא עכשיו מחכה לו משהו מאד מאד מפתה. “והיה רואה אילן ועליו גדלים תפוחים נאים מאד, והיה מתאווה לעיניו מאד”. קשה שלא לראות את הרמז שיש פה על עץ הדעת, על הנפילה של אדם הראשון. גם היא התרחשה רגע לפני הגמר, ביום האחרון. לפי דברי חז”ל, אדם הראשון נברא ביום שישי והיה אמור להיכנס לגן עדן ולהשלים את התיקון שלו בשבת. אותו יום היה יכול להיות היום האחרון של העולם, בו הכל היה מתהפך לקודש. אבל ביום האחרון הזה, ברגע האחרון, הוא אכל מעץ הדעת והתחיל את כל הסיפור מחדש.
“ונפל וחטפו שינה והיה ישן זמן מרובה מאד. והיה המשרת מנער אותו ולא היה ניעור כלל”. בפעמים הקודמות הזכרנו שהמשרת הוא הגוף, ומטרתו, עם כל האיברים והכוחות, היא לשרת את הנשמה, לבצע את השליחות שלה בעולם הזה. אבל הרבה פעמים המשרת עושה בעיות. יש לו דרישות, הוא מתפנק ומשתלט, עד שאנחנו כבר שוכחים מי אנחנו ומי הוא, מי משרת ומי אדון.

אותו יום היה יכול להיות היום האחרון של העולם, בו הכל היה מתהפך לקודש. אבל ביום האחרון הזה, ברגע האחרון, הוא אכל מעץ הדעת והתחיל את כל הסיפור מחדש.

כשהאדם נרדם, המשרת מנער אותו. יתכן שמרומז פה שיש לגוף כוח לעורר את הנשמה. איך הוא עושה את זה? לכאורה הרי הגוף מפריע לנשמה, כי הוא כל כך עסוק בעצמו. הגוף יכול לעורר את הנשמה אם אדם מתבונן ושם לב מה הוא הגוף בסך הכל. יש פסוק באיוב: “מבשרי אחזה אלו-ה”. הפירוש הפשוט הוא שהאדם יכול על ידי התבוננות בגוף ובאיברים להכיר את חכמת הבורא, אבל יש עוד פירוש – תראה כמה הגוף שלך פגיע. האדם חושב את עצמו לגיבור, כאילו הוא יכבוש את העולם. אבל חיידק קטן שהוא לא יכול אפילו לראות אותו, מפיל אותו, משכיב אותו כך שהוא לא יכול לזוז. וכך אומר הגוף לאדם ברגעים אלו, זהו המסר המעורר שלו: “תראה איזה חלש ועלוב אתה. תראה איך אתה מרגיש כשאתה חולה, כשאתה רעב, כשאתה צמא, כשקר לך, כשמגרדת לך הרגל. אתה כבר לא באיפוס. תתעורר, תקלוט שהמכשיר הזה, הגוף, הוא מאד מאד פגיע. כל הרעש והצלצולים של הגוף, יכול להיעלם ברגע. אל תעשה מהגוף שלך יותר מידי עניין. העיקר זה הנשמה ולא הגוף”. התרבות שלנו מתכחשת למסר הבהיר והעוצמתי הזה, היא מטאטאת הצידה את כל מה שעלול להזכיר לנו שהגוף נגמר. את הזקנים מאשפזים בבית אבות. מסביב לבתי הקברות שמים מחיצות גבוהות, כדי שזה לא יפריע לנו בעיניים, שלא נראה. אנחנו עוד יכולים להיזכר חלילה שנמות יום אחד.
יש לי חבר שהוא בחור נמרץ, קרתה לו תאונה והוא מצא את עצמו פתאום בבית חולים. באתי לבקר אותו והוא אומר לי: “מה אני עושה פה בכלל? פתאום אני שוכב במיטה, לידי איזה זקן, משמאלי איזה חולה, כולם גונחים. ואני הרי בריא, איך הגעתי פתאום לכאן?” אם אדם מוכן רק להקשיב לרגע הוא יכול לשמוע שהגוף אומר לו: “אל תתלהב ממני כל כך! תירגע! תוך שניה אתה יכול לשכב על מיטה ולא לזוז. אל תתרגש ממני. תתעורר, אתה לא תחיה לנצח, אתה לא תמיד תהיה בריא וצעיר. תתעורר!”
אני זוכר את עצמי לפני הרבה שנים כשהתחלתי לחזור בתשובה גרתי בעמנואל, והיה שם רב שדיברתי והתייעצתי איתו, ואני זוכר שפעם אחת שמעתי ממנו משפט מאד פשוט ולא עמוק, אבל אני זוכר שהוא זעזע אותי. הוא אמר לי: “תראה יש אנשים צעירים, נגיד כמוני בני ארבעים…” אני לא זוכר מה היה ההמשך אפילו. רק הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי בלב: “מי צעיר, מה צעיר? אתה כבר תרח!!” אני הייתי אז בן עשרים ומשהו, ואדם בן ארבעים אומר לי על עצמו שהוא צעיר… הרי כבר יש לך שערות לבנות אתה ממש לא צעיר. סבתא שלי, זיכרונה לברכה, כשהייתה בת שמונים, אמרה לי פעם משפט: “יש פה בבית אבות איזה בחורה בת ששים…” אם היא בת שמונים, אז ההיא בת ששים היא באמת בחורה ביחס אליה. היום גם לי יש כבר שיערות לבנות אבל אני לא חושב את עצמי כזקן. עכשיו אני יכול להתחיל להבין אותו.
הגוף מעורר את הנשמה. הצעירים לא באמת מבינים, לא באמת יודעים שיש זקנה. יש זקנים, אבל אין זקנה. יש כאלה אנשים מוזרים שהם זקנים. אבל מה זה קשור אליי? אני – כל העולם לפניי, זה לא ייקרה לי. זה פשוט לא יכול לקרות לי. אבל בגיל שלושים מתחילים להרגיש שהדברים לא בדיוק כמו שחשבתי. יש באמת שעון חול בחיים. הגוף זה דבר מוגבל, קמל, סופי. חייב להיות משהו מעבר, תתעורר, תחפש את זה. זה הוא פירוש הדברים: “והיה המשרת מנער אותו”.
אבל מה ההמשך? “ולא היה ניעור כלל”. מיליוני אנשים נוכחים מידי יום באפסותו של הגוף, אבל כמה מהם מתעוררים בגלל זה משנתם הרוחנית? הדמיון שאני צעיר, בריא, אני אכבוש את העולם, אהנה, אבנה, אעשה, הכל לפניי, הדמיון הזה לא עוזב את האדם בשום מצב, בשום גיל.

מתוך הספר ״כנפיים״
Share:

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content