פירוש מאת הרב ארז משה דורון #15

הונאה עצמית

“והקיץ משנתו ושאל את המשרת: היכן אני בעולם?” שכשאדם זוכה להתעורר משנתו הרוחנית, הוא צריך לשאול את עצמו: “היכן אני בעולם?! איפה המקום שלי? מה קורה איתי?”
הוא מגיע אליה שוב, בקלות יחסית, והפעם היא הולכת לקראתו ואומרת לו: “אתה יודע מה? הפעם אל תצום. אני מבינה את הקושי שלך. תיקח שנה, תתגעגע, אבל אתה יכול לאכול, אינך צריך להתענות. רק ביום האחרון אל תישן ואל תשתה יין כדי שלא תישן”. העיקר זה השינה. לא להירדם. לא לשכוח.
כשאדם היה בא להאר”י ז”ל או לצדיקים שהלכו בדרכיו, גדולי המקובלים, והיה אומר שהוא רוצה לתקן את הנפש שלו, היו אומרים לו: פגמת בנפש, אתה צריך תקנה, אתה צריך טהרה. אתה צריך סיגופים. הגברת את הגוף, תכניע אותו. כך הייתה הדרך לתיקון הנפש בדורות הקדמונים.
ובדורות האחרונים הגיע לעולם רבי ישראל הבעל שם טוב, ואמר: “קשה לכם? אז בואו נעשה את זה בלי סיגופים. העיקר שלא תשנו. שלא תירדמו. אפשר לתקן את הנפש גם בדרכים אחרות, אבל העיקר לזכור שאתה מחפש תיקון, העיקר שלא תירדם.
המשנה למלך עובר את השנה הזאת בהצלחה, ושוב מגיע היום האחרון, אלא שכעת מצפה לו ניסיון נוסף. “ביום האחרון היה הולך לשם, וראה מעיין הולך. והמראה אדום והריח של יין. ושאל את המשרת: הראית שזה מעיין וראוי שיהיה בו מים”.
את מי הוא מרמה? הלא הוא רואה שזה יין, אז מדוע הוא מנסה לומר שזה לא מים? הצבע אדום והריח של יין. אז מה זה? זה מים או יין? זה אדום, יש לזה ריח של יין.
“הלך וטעם מהמעיין ונפל וישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה”…

אבל יש נפילה הרבה יותר עמוקה, שקשה ביותר להתעורר ממנה. והנפילה הזאת היא נפילה של דעת. כשאדם מתחיל לרמות את עצמו.

רבי נחמן מתאר כאן שני סוגים של נפילות. נפילה אחת היא יותר קלה: “היה ישן זמן מרובה מאד”. אבל הנפילה השנייה היא קטלנית: “והיה ישן מיד כמה שנים עד שבעים שנה”. “שבעים שנה” זה כל החיים.
יש נפילה שאפשר לקום ממנה, ויש נפילה שצריך נס בשביל לקום ממנה. הנפילה הראשונה היא מאד פשוטה: אדם יודע שהוא מחפש את בת המלך, את המשמעות, את העומק, את הרוחניות. וכאשר אדם נתקל בפיתויים הוא יודע: נפלתי. קשה לי להתגבר על התאוות שלי, אז נכשלתי, אכלתי, הסתבכתי. אבל אני יודע מה אני מחפש. אפילו אם נרדמתי ושכחתי, יום אחד אני אקום ואגיד: “מה קורה איתי? זה לא הכיוון שחיפשתי בחיים”. זו הנפילה הראשונה. תאוות. “והיה מתאווה”. זה מצא חן בעיניו, הוא רצה את זה, אכל את זה, נרדם, אבל התעורר. מתאוות אפשר להתעורר יותר בקלות. אחרי שאדם מקבל את מה שהתאווה אליו, יש לו זמן של סיפוק. ואחרי שהוא קיבל את שלו, אז הוא שואל את עצמו: בשביל מה זה טוב?! למשל כשאדם שאוכל יותר ממה שהוא צריך, אחרי שהוא אוכל, אם יאמרו לו כעת לאכול. כרגע הוא איבד את התאווה. עכשיו הוא מבין שזה היה טיפשי ומיותר. כי יש לו הפסקה שבה הוא יכול להתעורר, להגיד לעצמו שזה לא הכיוון ובפעם הבאה תלמד, אל תאכל ככה. תתאפס. וכן בשאר תאוות. זו נפילה שאפשר להתעורר ממנה.
אבל יש נפילה הרבה יותר עמוקה, שקשה ביותר להתעורר ממנה. והנפילה הזאת היא נפילה של דעת. כשאדם מתחיל לרמות את עצמו. זה לא כמו התפוח. בתפוח רציתי, אכלתי, ישנתי, ולבסוף הבנתי את הבעיה שלי. אבל בנפילה השנייה, העמוקה, מתחילות פילוסופיות, התחכמויות. המשנה למלך אומר לעצמו: “אתה רואה? זה חייב להיות מים! נכון שיש לזה ריח, יש לזה צבע, של יין. אז מה? בוא נגיד שזה מים”. אדם שמתחיל לעבוד על עצמו, כבר עושה מהתאוות שלו שיטה. ואם הוא בשיטה, אין לו מה להתעורר, כי הוא בשיטה. זה הכיוון בחיים עכשיו. הוא חי בשקר עצמי, הוא צריך שיקרה לו נס כדי שיתעורר. “למה אני צריך להתאמץ, להשתנות? יש לי שיטה, פילוסופיה, יש לי הצדקה לכל מה שבא לי לעשות. אני יכול להסביר שאני צודק. עכשיו אין לי מה להתעורר.
עכשיו משתנה משהו גם במציאות, לא רק בתפישה שלו. בת המלך יוצאת מהמבצר של הלא טוב. היא אמנם עדיין שבויה, אבל לוקחים אותה למקום אחר. הנה שוב אנו רואים את ההתערבות מלמעלה. הוא לא עושה כלום, אבל מכל המקומות שבעולם היא נוסעת לאיזה מקום ובדיוק בדרך למקום שהיא נוסעת, היא רואה אותו. איזה צירוף מקרים נדיר. היא מנסה לעורר אותו אבל נכשלת. יש לו שיטה ואם לאדם יש שיטה אז אפילו אם הוא ירגיש את הרגשות הכי נעלים, הוא יקרא להם כימיה במוח. כי יש לו שיטה, מבחינתו הוא לא צריך להתעורר מבחינה רוחנית. אין לו בעיה.
“והייתה מנערת אותו מאד ולא ננער”.

מתוך הספר ״כנפיים״
Share:

Leave a Reply

2019 © The Lost Princess - by EBDPost
Skip to content