“עמד השני למלכות ומחמת שראה שהמלך מצטער מאד, וביקש שייתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאד זמן מרובה מאד עד שמצאה.
(עתה מספר איך ביקשה עד שמצאה)”. השני למלכות הלך לבקש את בת המלך האבודה. רבי נחמן אומר – הוא חיפש אותה הרבה זמן, בסוף הוא מצא אותה. ואז הוא אומר – “עתה מספר איך בקשה עד שמצאה“. מה משמעות צורת הסיפור הזאת? ישנה הקדמה, כולל סיפור תקציר הסוף, וחזרה להתחלה. מה רבי נחמן רוצה? הרי הוא בעצם אומר: ‘לפני שנמשיך תדעו שבסוף יהיה בסדר‘.
בשביל מה רבי נחמן עושה תקציר? מספר את הסוף ועוד פעם מתחיל מהתחלה? בעצם אם נסתכל נראה שרבנו כותב כאן שני דברים: 1. “והיה מבקשה מאד זמן מרובה מאד“. 2. “עד שמצאה“. כלומר, לפני שנספר לך את סיפור המסע, החיפוש, הלבטים, הקשיים בדרך למקום שלך, לתשובה שלך, למקום המקורי, האמיתי, המדויק והקדוש שלך, לפני שתשמע את כל מה שהולך לעבור עליך ונתחיל את הסיפור, אומר רבי נחמן: אני רוצה להגיד לך שני דברים חשובים. הראשון הוא: “היה מבקשה מאד זמן מרובה מאד“. קח אוויר. קח את הזמן שלך. אין פטנטים, אין קיצורי דרך. לא. אצלנו, זה דווקא לאט. זה דווקא הדרגתי, דווקא תהליך, לא מהר. שתדע מראש. זה ייקח זמן, אז אין לך מה להתייאש. מצד שני, אדם אומר – טוב, זה לוקח זמן, אני עוד מוכן לסבול את הרעיון שזה ייקח זמן, אבל מי אמר שבסוף אני אצליח? רבי נחמן אומר: זה בסדר, אני יכול להבטיח לך ש“מצאה“. בסוף מוצאים! בעצם הוא אומר: אמנם זה לוקח זמן, אבל מצד שני – אני מבטיח לך שאם לא תתייאש, אתה תמצא! מובטח לך שתמצא. עכשיו כשאתה מצויד בשתי ההדרכות האלה, אני יכול להגיד לך את הסיפור, להתחיל אותו מהתחלה. בוא תשמע.
