המשנה למלך חיפש במדבריות, בשדות וביערות, אבל לא מצא. תוך כדי הליכה במדבר, הוא ראה שביל אחד מן הצד. אולי זהו שביל מלא קוצים, אולי רואים שאף אחד כבר לא עבר בו הרבה זמן. בכל מקרה זה לא שביל ידוע וברור, אלא שביל צדדי, לא משמעותי, שאולי יש בו גם סיכונים. אדם רגיל לא היה הולך בדרך הזאת כי לא נראה שהשביל מוביל למקום כלשהו, אבל המשנה למלך נותן סיכוי גם לשביל הלא מרשים הזה. ולכן הוא עוצר וחושב. “והיה מיישב עצמו באשר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר ואיני יכול למוצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב“. המשנה למלך הבין שאין לו מה להפסיד, ולכן הוא מנסה, מחפש. נכון שלא נראה שהשביל הזה מוביל בכלל לאן שהוא, נכון שלא נראה שמישהו הלך בו לאחרונה, אבל אולי אני כן אצליח למצוא משהו בדרך הזו? בסופו של דבר דרך השביל הזה הוא מגיע למקום בו היא נמצאת. כנראה שרבי נחמן רוצה להגיד לנו משהו, עד כמה גדול הסיכוי למצוא את מה שאנחנו מחפשים גם אם זה לא נראה בדיוק דרך המלך, דרך שרבים הולכים בה.
בסוף חלק א‘ של “ליקוטי מוהר“ן” רבי נחמן מבאר פסוק מהנביא שכתוב בו: “אחד היה אברהם“. פירוש הדברים הוא, שכל אדם צריך לדעת שהוא אחד. הוא צריך להסתכל על עצמו כאילו הוא לבד בעולם. אסור לו לחיות בשביל אחרים. אם הוא חי, חושב ומתנהג בצורה מסוימת מכיוון שאחרים חושבים כך, אז בלי ספק שהוא לא יגיע לשום מקום משמעותי בחיים שלו.
