“והיה הולך מחדר לחדר בלי עיכוב ובא לפלטין אחד, וראה שישב שם המלך בעטרה וכמה חילות שם וכמה משוררים וכלים לפניו, והיה שם נאה ויפה מאד. והמלך ושום אחד מהם לא שאלוהו כלל“.
זו סיטואציה מאד מוזרה. הרי הוא הגיע לתוך ממלכה שלמה. יש שם מלך, יש שם שרים, חיילים, צבא, ומסיבה שמתקיימת כרגע, עם אוכל ושתייה, מוזיקה. אבל אף אחד לא פונה אליו – “מה אתה עושה פה, אדוני? איך הגעת לפה? מי אתה?” זה לא דבר רגיל. משהו פה לא ברור.
“וראה שם מעדנים ומאכלים טובים. ועמד ואכל, והלך ושכב בזווית לראות מה נעשה שם. וראה שהמלך ציווה להביא את המלכה והלכו להביא אותה. והיה שם רעש גדול ושמחה גדולה והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאד באשר שהביאו את המלכה. והעמידו לה כסא והושיבוה אצלה. והיא הייתה הבת מלך. והוא, השני למלכות, ראה והכירה. אחר כך הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזווית והכירה אותו. ועמדה מכיסאה והלכה לשם, ונגעה בו ושאלה אותו: “אתה מכיר אותי?” השיב לה: “כן, אני מכיר אותך. את היא הבת מלך שנאבדה“. ושאל אותה: “איך באת לכאן?” והשיבה: “באשר שאבי המלך נזרק מפיו הדיבור הנ“ל שהלא טוב ייקח אותך, וכאן המקום הזה הוא לא טוב“. וסיפר לה שאביה מצטער מאד ושהוא מבקשה כמה שנים“.
