איך שוב הגעתי לאותה נקודה? כאילו לא התחלתי בכלל. שוב צריך לחפש אותה בכל העולם. כשיצאתי לדרך הייתי צעיר, נמרץ. הייתי ׳על הסוס׳. אבל הסוס הזה, כבר מזמן איבדתי אותו. גם מהמעות כמעט ולא נשאר כלום. רק משרתי הנאמן עדיין איתי.

״רגע, אני לא מבין. אנחנו אמורים לחפש אותה בכל ההרים שבעולם? זה יכול לקחת לנו כל החיים. אין שום סיכוי שנמצא אותה ככה!״

״כן, אתה צודק.״

״צודק? אז חוזרים הביתה?״

״אתה חוזר, אני חייב להמשיך. המקום שאליו אני הולך הוא לא בשבילך. תודה, היית משרת טוב. אני חייב לעשות את זה, כנראה שהפעם לבד.״

יצאתי שוב כמו בהתחלה. הסתובבתי לי כמה שנים סביב עצמי. יום אחד, בדרך, נתקלתי בענק שהסתכל עלי מלמעלה, וגרם לי להרגיש כזה קטן.

״מי אתה?״

״אני בן אדם.״

״מה יש לבן אדם לחפש כאן?״

״אני מחפש הר של זהב ומבצר של מרגליות.״

״אין. עבדו עלייך.״

״מה זה ׳אין׳? היא מחכה לי שם.״

״בסדר, שמענו. אני אחראי על כל החיות בעולם, ואני אומר לך שאין דבר כזה. אבל אם אתה כזה עקשן, אקרא לחיות ואשאל אותן.״

הוא קרא לכל החיות, וכולן אמרו שלא ראו מעולם הר של זהב ומבצר של מרגליות.

״הבנת? אין. אז יאללה, עשה אחורה פנה, ורד מכל הפנטזיה הזאת שלך.״

״אבל אני יודע שישנו בוודאי״, התעקשתי.

הוא שתק, אני שתקתי. בסוף הוא נשבר ראשון.

״תשמע, אני יודע שאין דבר כזה. אבל אם אתה כזה עקשן, לך עוד אל תוך ההרים. שם תמצא את אחי האחראי על הציפורים. תגיד לו שאני שלחתי אותך. הוא יעוף על הסיפור הזה!״

המשכתי עוד כמה שנים לתוך הרים עד שמצאתי את הענק האחראי על הציפורים. ושוב אותה שיחה כמו עם אחיו.

״אין נסיכה, דמיינת הכל. יאללה עוף מכאן.״

״אבל יש, חייב להיות!״

״חייב להיות?! אני זה שאומר כאן מה חייב להיות!״